איך בוחרים - גישור או בוררות? - סיגל ניזרי

Published 5 months ago

איך בוחרים - גישור או בוררות?
 במהלך השנים האחרונות, ובמקביל לעלייה ההדרגתית במספר עורכי הדין המוסמכים בישראל מדי שנה, חלה עלייה מתמדת במספר הסכסוכים השונים המופנים לדלתות מערכת המשפט הישראלית.

כתוצאה מכך, יותר ויותר הליכים משפטיים נמשכים פרק זמן ארוך במיוחד, מה שהופך גם סכסוכים פשוטים יחסית להליך בירוקרטי ארוך ומייגע, ומקשה על קבלת סעד משפטי אף במקרים מוצדקים.

כתוצאה מכך, ועל מנת להקל על העומס על בתי המשפט, הסדיר המחוקק הישראלי שתי דרכים אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים, וזאת מחוץ לכותלי בית המשפט. דרכים אלו, שהינן גישור או בוררות,  זהות בדרישתן משני הצדדים להסכים לקיום ההליך כדרך חלופית לדיון המשפטי, אך שונות זו מזו במספר מובנים, כפי שיובהר להלן.

מהו הליך גישור?
הליך הגישור, אשר הוסדר בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, הוא הליך אשר במסגרתו שני הצדדים לסכסוך מקיימים דיון משותף, אשר מנוהל על ידי מגשר, בעל מקצוע אשר זכה להכשרה מקצועית ייחודית. במסגרת ההליך, המגשר מבקש לנסות ולהגיע להסכמה משותפת בין הצדדים, ובכך לפתור את הסכסוך ביניהם באופן הדדי ותוך שיתוף פעולה מצדם.

היתרון של הליך הגישור, המהווה כאמור הליך חלופי לדיון בבית המשפט, הוא במתן אפשרות לשני הצדדים להביע את עמדתם באופן חופשי וישיר, וללא צורך בהיצמדות לכללי הפרוטוקול הנהוגים בבתי המשפט. בנוסף, הליך הגישור מטבעו מהיר בהרבה מההליך המשפטי המקביל, אשר עלול להימשך גם שנים ארוכות.

מהו הליך בוררות?
בדומה להליך הגישור, גם הליך הבוררות, אשר הוסדר בחוק הבוררות (תיקון מס` 2), התשס"ט – 2008, הינו הליך חלופי לדיון בבית המשפט. במסגרת ההליך, שני הצדדים לסכסוך בוחרים בורר אשר תפקידו יהא להאזין לטענות שני הצדדים, ולאחר מכן לפסוק בסוגיה. על מנת להחיל הליך בוררות, שני הצדדים נדרשים לרוב לחתום על הסכם בוררות, המפרט את זהות הבורר או הבוררים, ומגדיר כיצד ניתן יהא לערער על החלטת הבוררות במידת הצורך.

היתרון של הליך הבוררות, ובדומה להליך הגישור, הוא בחופשיותו של ההליך בהשוואה לדיון המשפטי. בנוסף, הליך הבוררות הינו לרוב מהיר בהרבה מההליך המשפטי המקביל, גם אם לא בכל המקרים.

מה ההבדל בין הליך הגישור להליך הבוררות?
הן הליך הגישור והן הליך הבוררות דומים בבסיסם, בהיותם הליכים "עוקפי בית משפט", אשר הבסיס לקיומם הוא הסכמתם המלאה של שני הצדדים לסכסוך להעברת הדיון לידי המגשר או הבורר, בהתאמה. בשני המקרים, סמכותו של המגשר או הבורר נובעת בראש ובראשונה מהסכמתם של שני הצדדים לשטוח את טיעוניהם לפניו, כאשר הסכמה זו מהווה הבסיס לעצם קיומו של ההליך.

עם זאת, ההבדל הבסיסי בין הליך הגישור מחד, לבין הליך הבוררות מאידך, הוא בכל הנוגע למידת סמכותו של המגשר או הבורר, כפי שמוענקת לו על ידי הצדדים.

אף כי הסכמתם של שני הצדדים נדרשת לצורך תחילתו של ההליך בשני המקרים, הרי שבהליך הגישור, כל אחת מהצדדים רשאי לסגת מהסכמתו בכל רגע ורגע, ובהתאם לרצונו. זאת מאחר ולמגשר אין סמכות להחיל הסדר מסוים על מי מהצדדים, אלא רק לנסות ולשכנעם להגיע להסכם הדדי.

לעומת זאת, במסגרת הליך הבוררות, שני הצדדים מסכימים לוותר על זכותם להגיע להסכמה בכוחות עצמם, ולמסור את יכולת ההכרעה בסכסוך לידיו של גורם חיצוני – שהינו הבורר.

מסיבה זו, מרגע החלת הליך הבוררות וחתימת הצדדים על הסכם הבוררות, שני הצדדים מחויבים להישמע להחלטתו של הבורר, ואין באפשרותם עוד לוותר על הליך הבוררות, ולהשיב את הדיון לכותלי בית המשפט.


Comments